פרק ט' ׀ האל הטוב והעולם הרע

של איוב סימן לחטא , לנחיתות רוחנית , ודיברו אליו בהתנשאות . עכשיו , כתיקון , הם נדרשים להודות שהוא המקורב לאל ולא הם . יש חשיבות נוספת , גדולה מזו : איוב נכנע בפני התגלות , ה' הוא מכיר עכשיו שהוא " עפר ואפר , " שהעולם לא מתנהל סביבו באיזה שהוא היגיון אנושי . הוא עומד מול עולם אבסורדי מבחינתו . הוא נאלץ להיכנע ולקבל עולם כזה - אבל האם זה עולם שהאדם מסוגל להתפלל בו ? האם יש טעם , לאחר כל מה שהוא עבר , להתפלל אל ה' ולבקש את חסדו ואת רחמיו ? הספר אומר שיש טעם , וזה ניצחונו של איוב כאיש אמונה . מצד אחד מחאה חריפה - מצד שני פנייה אל האל ובקשת רחמיו . " הן יקטלני לו אייחל " ! איוב אינו מנתק מגע עם אלהיו - לא בתוך הסבל ולא אחריו . הוכח שהוא "עובד מאהבה" ( משנה סוטה ה , ה . ( הרב סולובייצ'יק , מגדולי ההוגים היהודיים במאה , ה-20 מדייק בדבר נוסף - כתוב " בהתפללו בעד רעיו . " תפילתו של איוב מעידה לא רק על הקשר המתמשך עם האל , אלא על הקשר המחוזק עם האדם . סבלו של איוב לא הפך אותו לאדם מריר , ציני ומתנכר - לא כלפי האלהים ולא כלפי הזולת . איוב גילה מתוך סבלו את הצורך הדחוף בסולידריות האנושית , את האח...  To the book