|
|
הצבי הוא מבעלי החיים האופייניים לנופי ארצנו עוד מימי התנ"ך . בגלל מקומו המרכזי של הצבי בעולמו של האדם הוא זכה לצורת נקבה – צביה – לעומת בעלי חיים רבים , כגון דוב , ששמם משמש בתנ"ך לזכר ולנקבה גם יחד . בן הצבי זכה אף הוא לשם משלו – עפר – שם המשותף לו ולבן האייל . צורת הרבים של צבי היא צביים או צבאים . רגליו הקלות של הצבי עשאוהו סמל למהירות . על אחיו הזריז של יואב בן צרויה נאמר : " ועשהאל קל ברגליו כאחד הצבים אשר בשדה" ( שמואל ב ב , יח , ( בשיר השירים הרעיה אומרת לדוד : " ברח דודי ודמה לך לצבי או לעפר האילים על הרי בשמים" ( ח , יד , ( ובפרקי אבות אנו מוצאים את הנחייתו של יהודה בן תימא : " הווי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגיבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים" ( ה , כ . ( גם הפתגם " הניח מעותיו על קרן הצבי" ( משנה כתובות יג , ב , ( הנאמר על אדם שהשקיע את כספו בעסק מפוקפק , מתקשר כנראה למהירותו של הצבי ולקושי הרב להשיגו . על אף נוכחותו הבולטת של הצבי קל הרגליים בארצנו , סביר שהביטוי הידוע ארץ הצבי אינו קשור לשמו של בעל החיים . את המילה צבי שבביטוי זה – הלקוח מספר דניאל – מקובל לשייך לשורש השמי ...
To the book |
|
|