|
|
שמעון שרביט עמד על שני הריבויים של עולם בלשון התנאים : עולמים / עולמות . הוא קבע שקיימת התניה תחבירית סמנטית ביניהם , ובצירוף של כמת ( מספר ) עם ריבוי של עולם יבוא ריבוי זה בצורת עולמות . וזה לשונו : " כמת מדויק ( שם מספר ) + ' עולמות : ' ' שלש מאות ועשרה עולמות' ( עוקצין ג , יב (; ' שלוש כריתות בשלוש עולמות' ( ספרי במדבר קיב , עמ' . " ( 121 כנגד זאת : " בשאר המקרים ' עולמים . '" שתי צורות הרבים בלשון חכמים , המובדלות בהתניה תחבירית ( עם הכמת — עולמות , וללא הכמת — עולמים ) יוחדו לדעתו לשני המובנים של עולם . בצורה עולמים ממשיך הריבוי המקראי במשמע ' נצחיות , ' ובאשר למובן החדש , העיר על לשון התנאים ש"היא השתמשה ביחיד ' עולם' להוראת ' תבל ומלואה , ' וייחדה לכך את הריבוי 'עולמות . '" בציינו קיום שתי היקרויות של עולמות בלשון התנאים מנה שרביט גם את משנת סוף עוקצין : " אמ' ר' יהושע בן לוי : עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמות , שנ' ( מש' ח , כא : ( להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא . " בית שני ב"שמעון הצדיק , " ירצה להביא אמרה יפה משמו , וכאן היא נאמרת בתבנית סגנונית המיוחסת...
To the book |
|
|