בין הרגש לשכל בחתימה על הסכמי קדם־נישואין

נחמה וייסלר פרידמן הקמת משפחה ופירוק משפחה הם שתי נקודות זמן בעלות משמעות רבה בחייו של אדם . שתיהן מתאפיינות באינטנסיביות רגשית עצומה , בפרידה מפרק חיים אחד והסתגלות לפרק חיים חדש . כדי לצלוח בשלום מעבר דרמטי זה נזקק האדם לכל כוחותיו הרגשיים והתבוניים . ואולם , דווקא בעתות אלה נוטים אנשים לפעול מתוך אימפולסיביות והצפה רגשית , שאינה מאוזנת דיה בביקורת רציונלית . התפיסה החברתית החיובית ביחס להקמת משפחה - ובמקביל , התפיסה החברתית השלילית ביחס לפירוק משפחה - דוחפות את האדם לגייס רגשות הנתפסים כתואמים להקשר , ולהדחיק רגשות הנתפסים כ'מקלקלים' את המעמד . ברגע האופטימי של הנישואין לא נוח לחשוב על כישלון , פחד או חוסר אמון הדדי ; וברגעי המשבר של הגירושין קשה לפנות מקום לרגשות של סליחה , הבנה והתחשבות . אנו שבויים בהקשר הרגשי של הסיטואציה ומעצבים את רגשותינו בהתאם . החתימה על הסכם קדם נישואין נועדה לתקן מצב זה ולמנוע מבעוד מועד מצב של סרבנות גט והתעללות . היא מבקשת מבני הזוג לעצור לרגע את הסערה הרגשית החיובית שבתוכה הם נמצאים ערב כלולותיהם , ולבחון את חייהם המשותפים בצורה הגיונית ומושכלת , שתעזו...  To the book