על כתיבת היסטוריה

כדי לדון בכתיבת היסטוריה דרוש תחילה להבהיר את המושג 'היסטוריה . ' הגדרתה הכללית של ההיסטוריה היא רצף חיים . בביטוי זה יש להדגיש את שתי המילים , 'רצף' ו ' חיים , ' במידה שווה . 'חיים ' פירושם לא רק להיות כאן ושם , עם תנועות מקריות לכאן ולשם , להיטלטל לכאן ולשם , אלא להגיע למודעות עצמית , המבחינה באתמול ובמחר שלה , בדרך המובילה אליה וממנה , במוקדם ובמאוחר שלה , בנתיבה ובגורלה . 'רצף ' פירושו לא רק ערבוביה ודו קיום לעת מצוא , אלא מבנה על קוויו המוגדרים , על הפן האדריכלי והקונסטרוקטיבי שבו , על פילוג אבריו ועל שלוחותיו , על יכולת ההתנגדות ועל כוח המשא שלו , על הסתעפויותיו זה בזה , זה לתוך זה וזה כנגד זה . רצף כזה מכנים אנו 'היסטוריה . ' היא מציינת , אם כן , לא רק שורה של ימים גרידא אלא משהו שלם ואחדותי , המודע בבירור לעצמו , היכול לתת עניין להתבוננות , למשימה של הכרה עצמית . היסטוריה זו יכולה להיות היסטוריה של אדם יחיד , בפרט אם יחיד זה הוא אישיות מובהקת או התופס עמדה קדמונית , או שדרכו ומהותו אופייניות לקבוצה כלשהי , לתחום מסוים , לתקופה מסוימת . או שמדובר - ובהוראה זו בעיקר משמשת המילה '...  To the book