פילוסופיה דתית לעת צרה

מיכאל מאיר יותר מארבעים שנה לאחר מותו מוסיף אופיו המופלא של ליאו בק להיות מקור להתפעלות . תיאוריהם של מכרים וידידים מציירים אדם שתחושת מחויבותו כלפי בני האדם כמעט לא תיאמן , רב רועה שצאן מרעיתו היה חשוב לו יותר מטובת עצמו . שוב ושוב דחה בק הצעות לעזוב את גרמניה הנאצית ולמצוא מקלט בטוח באנגליה או באמריקה . כל עוד יהיה מניין של יהודים בברלין , כך אמר , הוא יישאר . כשם שבדרשותיו נמנע משימוש בכינוי הגוף 'אני , ' כך שעבד בעבודתו כמנהיג יהדות גרמניה בשעתה הקשה ביותר את חייו לציבור . כשנאסר חמש פעמים הוא הפגין לפני השלטונות הנאציים כבוד עצמי ואומץ לב שהפריכו לחלוטין את הםטראוטיפ האנטישמי של היהודי . לימים , בטרזינשטט , הוא בילה שעות ארוכות בטיפול בחולים ובניחום אבלים . כששוחרר המחנה סירב לצאת כל עוד לא ייעשו סידורים ליציאתם הבטוחה של הכול . דומה שבק היה חדור ביטחון פנימי שלא השאיר מקום לספק , תחושת מחויבות גדולה לזולת שלעומתה נראו לו הדאגות האישיות קטנוניות , ואומץ לב שנולד מתוך האמונה . רבים המקרים של אנשי ציבור אשר לחייהם האישיים יש אך דמיון מועט לאידאלים שבהם הם דוגלים בפומבי . ברם במקרה ש...  To the book