סוקרטס , אפלטון ואריסטו , וכן ניוטון , דקרט , יום , קנט , הגל , שלינג , ואף קירקגרד , יספרס , היידיגר , סרטר וקמי ועוד פילוסופים והוגים רבים אחרים מעולם לא למדו לחשוב בשיעורים מיוחדים לחשיבה . הם למדו את המיתוסים , את הטרגדיות ואת הקומדיות , הם למדו שירה ופילוסופיה , מדעים ורפואה , ובשלבים מאוחרים יותר של ההיסטוריה גם דקדוק , תאולוגיה ומשפטים . בתקופה המודרנית פיצלו את המדעים למקצועות אחדים ( פיסיקה , כימיה וביולוגיה , ( ולמדו גם היסטוריה , גאוגרפיה , ארכיטקטורה , ציור ופיסול ועוד . אצל היהודים למדו תורה שבכתב ותורה שבעל-פה , פרשנות וכמובן גם הלכה . הקדמונים למדו את כל המרכיבים של חומרי הדעת שהיו קיימים בימיהם , ולא עלה בדעתם כלל , שצריך ללמוד את דרכי החשיבה לימוד סיסתמטי . הרטוריקה התמקדה בעיקר בארגון הדיבור ובתכסיסיו . על אף שהיא השפיעה גם על ארגון החשיבה , דבר זה כשהוא לעצמו לא עמד במרכז העיון ולא שימש לו מטרה . מעניין הדבר , שעל אף עובדה זו הם הצליחו יפה מאוד , אמנם תוך טעויות ושיבושים מעטים פה ושם , במלאכת החשיבה המאורגנת והמסודרת . על השאלה , " מה הייתה סיבת ההצלחה הזו ?" אפשר לע...
To the book