|
|
במשך השנים הורגל אחד העם לתגובות קשות על מאמריו . מאז פרץ המאבק בינו לבין ליליינבלום , סמוך למועד שבו הופיע מאמרו הראשון )' לא זה הדרך , ' מארם , ( 1889 לא נפסקה התופעה שבה כמעט כל מאמר שפרסם זכה לתגובה ובמקרים אחדים לתגובה שלילית . לרוב לא התרגש אחד העם מכך ולעתים , כפי שהתוודה בפני מקורביו , הוא אף נהנה מהפלוגתא . הוא מיעט להשיב למשיגים עליו , אלא כשהנושא הפך למחלוקת ציבורית , וכאלה היו תגובותיו לליליינבלום , אשר נכתבו בשנים , 1890-1892 מאמריו על הנעשה במושבות )' אמת מארץ ישראל 1891 , ' ו , ( 1893 דברי הביקורת שהטיח בהרצל לאחר כינוס הקונגרס הציוני הראשון ( 1897 ) ומריבתו עם ברדיצ ' בםקי וחבורתו . ( 1898-1900 ) לכל מקטרגיו נהג אחד העם להשיב באורך רוח ודווקא ב'פרשת אלטנוילנד ' נדמה שאיבד משלוותו וממתינותו . אחד הגורמים לכך היה בלי ספק הפיחות במעמדו הפוליטי והספרותי . גם אם חודשים אחדים לפני כן , בוועידת התנועה הציונית הרוסית במינסק ( אוגוסט , ( 1902 חש כי כוחו הפוליטי איתן כבעבר , במהרה התברר כי ניצחונו זמני בלבד ולא יהיה בכוחו להעפיל שוב לעמדות כוח פוליטיות כפי שהיה לפני בואו של הרצל...
To the book |
|
|