|
|
מיצוי מחול - לשים קץ לנקודת המגוז אנו נתקלים בקושי גדול להבין אפילו את עצם המשך קיומו של העבר , מכיוון שאנו מאמינים שהעבר כבר איננו , שהוא חדל להיות . בלבלנו כך בין הוויה לבין היות–נוכח . ( 55 : 1988 deleuze ) בפרק 2 בחנתי כיצד אורכסוגרפיה של ארבו מזגה לראשונה חידוש לשוני המחבר מחול עם כתיבה , ציינתי שלמזיגה הזאת נכונו השלכות לא רק ברמת מתן המשמעות , אלא גם ברמת הסובייקטיפיקציה . טענתי שברגע שארבו בחר בשורה מקוהלת , " עת ספוד ועת רקוד , " כציטוט הפותח לאורכסוגרפיה , חוללה מרכזיותו של הרפאי במדריך המחול שינוי עמוק בתפקידה של ו' החיבור בציטוט התנ"כי . במקום שתפריד את זמן הריקוד מ–זמן האבל , ה–ו' מחברת אונטולוגית בין זמן הריקוד ו–זמן האבל , כמופת הזמניות ( Temporality ) של הטכנולוגיה החדשה לנוכחות–ממרחק , הכוריאוגרפיה . המזיגה של המחול ו–הכתיבה למילה אחת בידי ארבו תאמה למיזוגן של " עת רקוד" ו–" עת ספוד" לזמניות אחת - ליצירת דרך חדשה להבנת התהוות נוכחותו של הסובייקט הרוקד . פעולות סמנטיות והיפעלותיות כאלה בלב הכוריאוגרפיה מעניקות תוקף מחודש לדרך שבה נקשרה התהוותו של מחול הבמה המערבי בקשר ע...
To the book |
|
|