|
|
האונטולוגיה הפוליטית של התנועה יש לשלב מימד קינטי וקינסתטי באבחונה של תקופתנו , כי ללא מימד כזה , כל השיח על המודרניות עוקף לחלוטין את מה שבו המודרניות אמיתית מכול . ( Sloterdijk 2000 b : 27 ) ב–31 בדצמבר 2000 פרסם הניו - יורק טיימס מאמר מאת עורכת המחול הבכירה אנה קיסלגוף בשם " חיבה מיוחדת לבלנשין , והרבה תקלות בילט–אין , " סקירה של סצנת המחול הניו–יורקית לשנה שזה עתה הסתיימה . בנקודה מסוימת בטקסט קיסלגוף כותבת : " עיכובים ועצירות . קראו לכך טרנד או טיק , אי–אפשר להתעלם מתדירותם הגוברת של רצפים מגומגמים בכוריאוגרפיה . צופים המחפשים זרימה או המשכיות תנועתית זכו להיצע זעום ביותר ברבות מהבכורות " . לאחר שפירטה כמה מהכוריאוגרפים ה"מגמגמים , " החל מדייוויד דורפמן הפועל בניו–יורק וכלה בוויליאם פורסייט , שפעל ( אז ) בפרנקפורט , סיכמה קיסלגוף : " הכול מאוד 'היום . ' אך מה בנוגע למחר . ( 6 : 2000 kisselgof ) " ? חוויית הגמגום בתנועה הכוריאוגרפית מעוררת חרדה ביקורתית , דומה שעתידו של המחול הוא שמאוים מהתפרצות השיבוש הקינסתטי . לנוכח הפרעה כוריאוגרפית מכוונת ל"זרימה או המשכיות תנועתית , " מציעים ...
To the book |
|
|