א. דרכים לזיהוי בעלי–החיים

ביאור שמות בעלי–חיים הוא לכאורה עבודה מילונאית פשוטה : זיהוי בעל–החיים מבחינה סיסטמאטית . אך לעתים קרובות אין המלאכה קלה . חלק נכבד מכלל שמות בעלי–החיים במקורות כולל למרבה הצער מילים יחידאיות , או שמות המזדמנים פעמים ספורות , כשההקשר כמעט אינו מסייע בזיהוי הרפרנט . זה המצב למשל ברשימות של העופות האסורים לאכילה , של השרצים ושל החיות הטהורות בתורה . לעתים יכול הגיזרון לסייע , כאשר שורש המילה יכול לרמוז על משמעה ( עיט או ינשוף , ( או כאשר אותה המילה משמשת בלשונות אחיות באותו המשמע ( כלב או צבי . ( אך לעתים קרובות , במיוחד בשמות ראשוניים , אין שורש המילה מגלה הרבה ( כגון תן או חתול , ( ולא פעם משמשת אותה המילה בלשונות קרובות במשמעים שונים . למשל המקבילה האכדית של זאב , – zibu משמעה ' תן ; ' והראם , בערבית הוא סוג של אנטילופה , ( Oryx leucoryx ) ובאכדית rimu הוא ' שור הבר' . ( Bos primigenius ) לעתים זה קורה אף באותה הלשון עצמה . קופדא בארמית הוא עוף דורס לילה , אך גם קיפוד , ובעברית ידועה תנשמת שבעופות בצד תנשמת שבשרצים . לעתים יש בתרגומים העתיקים לסייע בביאור המילה , במיוחד כאשר יש מסורת ...  To the book