|
|
מסעות הגופה מהגרדום עד מקום קבורתה ותלאותיה זכו לגרסות שונות בכתיבה הלא יהודית . במכתבו של דרומון היי למשרד החוץ האנגלי , עדות ראשונה כחמישה ימים לאחר הוצאתה של סול להורג , לא סופר על התעללות בגופה על ידי מוסלמים . רומרו כתב שסיפורו על סול מתבסס על עדות שגבה מאחיה יששכר . יוצא מכך שלא נכח בעצמו בהוצאה להורג ושסיפורו מסתמך על עדויות ועל זיכרונות שהספיקו להתגבש תוך זמן קצר להבניה בעלת תכלית אפולוגטית . בספרו הוא מתאר את הלוויה של סול כמעמד אפוף יראת כבוד : העברים שילמו לשישה מורים כדי שברגע שיבוצע גזר הדין יאספו את גופת הנערה ואת העפר שבו ניגר דמה . ואכן , ברגע שהנערה נפלה נטולת רוח חיים על הארץ , הניחו המורים האלה את גופה בין קפלי אריג עדין ורך ומסרו אותה לעברים אשר התכנסו אותה השעה בבית הקברות וכרו בור עמוק באדמה , לצד קברו של אחד מגדולי החכמים . באותו היום נקברה העברייה שמתה על קידוש השם , בין הדמעות והאנחות שהשמיעו האנשים הרבים שליוו אותה בדרכה האחרונה . אותם המורים ליוו אותה למנוחתה האחרונה . ומאותו יום זיכרון , זכר האישה המעונה והאומללה נחרת כה עמוק בלבם עד שהם באים מדי שנה בשנה ל...
To the book |
|
|