ב. כלי ההרג והעינוי בתרבות הנוצרית ובתרבות האסלאם

הברית החדשה מדמה את דבר האל לחרב חדה , חרב חודרנית ונוקבת יותר מחרב פיפיות . פאולוס מדמה את דבר האל לחרב הרוח ; בחזון יוחנן מסופר איך יוצאת מפיו של ישו הנוצרי חרב פיפיות חדה ; באוונגליון של מתי מייצגת החרב את המחלוקת הנופלת בהשראת ישו בין אב לבנו , בין אם לבתה , בין כלה לחמותה . בעקבות מסעי הצלב לכיבוש ירושלים וכן בעקבות המאבקים להפצת הנצרות בצפון מזרח אירופה על ידי מסדר האבירים הטווטונים שנוסד בשנת , 1128 הפכה הנצרות לדת לוחמת לא רק בכוח הרוח אלא גם בכוח החרב . החרב שהייתה סמלה של האימפריה הרומית ולאחר מכן סמלו של הלוחם החילוני הפכה לסמלו של הלוחם למען הנצרות . במסדרי האבירים היא זכתה להאנשה ושם ניתן לה . חרבו של המלך ארתור נקראה " אקסקליבר , " חרבו של קרל הגדול ז' " ואיס , " חרבו של רולנד " דורנדל . " האביר שהתהדר בגבורתו ובכיבושיו באמצעות חרבו הפנה את כוחותיו הרוחניים והפיזיים לשירות הנצרות . לבסוף התאחדה חרב המלחמה והגבורה עם " חרב האמונה , " כפי שעולה מהביטוי . “ le glaive de la foi " תופעה תרבותית זאת באה לידי ביטוי בכתיבת “ Pugio Fidei " ( פגיון האמונה ) על ידי רמון מרטי ( Marti...  To the book