פרק זה מטרתו ללמוד את הצפנים התרבותיים הגלומים בתיאורם של כלי ההרג והעינויים שבהם השתמשו נוגשיה ותלייניה של סול הצדיקה בקצות ובפיוטים שחוברו עליה . הבדיקה נועדה לבדוק את האופקים הדתיים , ההיסטוריים והחברתיים , במיוחד אלה העשויים להתגלות בחילופי נוסח בקצות מכתב יד . נזכיר שבדרך כלל הפיוט מתקיים כטקסט בכתובים שבו מצוין שם מחברו באקרוסטיכון , והדבר משמר את תכניו ואת צורתו במסירתו לדורות הבאים ; הפיוטים ששרו אותם היו מועדים לשינויים לא מהותיים . לא כן הדבר לגבי סוגה כמו הקצא הערבית יהודית , שברוב הזמנים עברה מאיש לאיש ומדור לדור בעל פה . מתוקף אופי המסירה לדורות הבאים הייתה הקצא חשופה יותר מהפיוט לשינויים ולחילופי נוסח מרחיקי לכת . באשר לקצות על סול , ניתן לאתר שתי גרסות מקור לקצא של יוסף אלבאז ולקצא של משה בן סעדון . כלי ההרג והעינוי מתוארים בקצא של אלבאז בניב המעוגן בתרבות המוסלמית יותר מאשר בתרבות היהודית . חילופי הנוסח , שנמצאו בכתבי היד של הקצא הזאת ( גרסות ללא כתובת של המחבר ) ושהתגלגלו בעל פה במרחבי צפון אפריקה המערבית , מורים על התערבות מוסרי הקצות כדי להביע אמירה תרבותית , חברתית ...
To the book