|
|
טנג'יר הייתה תלויה מבחינת ההסדרים המשפטיים בפאס הבירה . כך היה הדבר עד סוף המאה התשע עשרה . הסולטן חסן הראשון ( 1837–1894 ) הביא מפאס לטנג'יר חברי " עולמא" נבחרים ממשפחת סקירג , ' אנשי תרבות שהיו מומחים בחוקי האסלאם , כדי למלא תפקידים שלטוניים . ברור שבשנת , 1834 עת הוצאתה להורג של סול , הייתה העיר חלשה מבחינת מוסדות האסלאם , והרשויות הדתיות של טנג'יר החליטו אז להעביר את הדיון ל"עולמא" בפאס כי כנראה לא ראו את עצמם ראויים מספיק מבחינת הידע שלהם לדון במקרה של סול חשואל . כך שניתן לתרץ את העברתה לפאס הן בסיבות הקשורות בייפוי הכוח החלש יחסית של בתי המשפט בטנג'יר , הן בסיבות הקשורות בשלום הציבור וביחסים בין העדות , נוסף על החשש המוצדק מצד הרשויות המוסלמיות שמשפחתה של סול , בתמיכת הנציגויות הזרות , תנסה להפריע למהלך המשפט מתחילתו ועד ביצוע גזר הדין ( יהודים מטנג'יר שימשו מתורגמנים ברוב הנציגויות הזרות . ( מכאן עולה השפעתן ומעורבותן בכל מה שקשור לעניין הקהילה היהודית . יהודי טנג'יר , כמו שאר יהודי מרוקו , הוגדרו כד'ימים , כלומר " בני חסות" של המשטר המוסלמי . כך הוגדר מצבם של כל התושבים שדתם ל...
To the book |
|
|