ב. פריעת שערות הראש ועזובה

טקס האבל בכתיבה בערבית יהודית על סול מובע גם על ידי פריעת השערות . בתרבות העתיקה של המזרח הקדום , במיוחד בשירה האשורית , ולאחר מכן בספרות הקלסית כמו " איינאיס" של ורגיליוס , מתארת פריעת השערות כניעה ואבל על השתנות העתים , על חלוף עידן של כבוד ושל גבורה . הספרות ההגיוגרפית במאות הראשונות של הנצרות אימצה לחיקה אותה תבנית תרבותית באשר לאופן ביטויו של האבל . גלגוליה של התבנית מופיעים בתרבויות העממיות של צפון אפריקה , כולל התרבות היהודית , כפי שבא לידי ביטוי בקצא על חנה ושבעת בניה . בראשונה , מדובר בראשה השמוט של חנה בשל מותו של הבן השני , " וחנה ראצהא מחנייא" ( וחנה ראשה שמוט . ( לאחר מות הבן החמישי היא מתחילה לספוד לבניה כשראשה גלוי . הווה אומר : היא הסירה את כיסוי הראש כביטוי לאבלה העמוק , "אוממו תנדב בראצהא מעררייא" ( אמו סופדת וראשה גלוי . ( בסקיצה משנת 1832 של הצייר דלקרואה , המתארת נערה יהודייה מטנג'יר , רואים את ז'מילה בוזגלו כשראשה מכוסה , וזאת אפילו שמדובר ברווקה . כנראה בטנג'יר של 1832 לא הופיעו נערות יהודיות בגילוי ראש מחוץ למסגרת המשפחתית הקרובה . כפי שברור מתמונה מפורסמת של או...  To the book