א. "תפארת החתימה" בפיוטו של ידידיה מונסונייגו

נורא קדוש חי וקים / לה ישאו נהרות דכים תשלח קצירה ים / ואל נהר יונקותיה שירו של מונסונייגו מפתיע באיכויותיו ובייחודיותו , הן ביחס לשירים האחרים שכתבו על סול , הן ביחס למסורת בכתיבת הפיוט בצפון אפריקה בכלל ובמרוקו בפרט . הפיוטים נחתמו בדרך כלל בתפילה לגאולה מהגלות , לבואו של המשיח ולבנייתו של בית המקדש בירושלים , כל שכן הפיוטים שעיקרם צרות הגלות ומוות על קידוש השם . התופעה הזאת ניכרת היטב בפיוטים ובקצות על סול . שירו של מונסונייגו , שחובר ביום השלושים להוצאתה להורג , בוחר בדרך שונה עד מאוד מן המקובל . הבית האחרון מעלה בפנינו תמונה של הרוגת המלכות היושבת בנוף טבע עשיר במים ובצמחייה . העצים ששורשיהם הנטועים עמוקות מגיעים אל הים והנהרות הנושאים את קולותיהם אליו – הנוף הזה מסמן את הווייתה של סול לאחר מותה . הרוגת המלכות שראשה נכרת בעולם הזה תזכה כמו עץ השדה להכות שורשים בגן עדן . ההשתרשות תביא שלום ואחדות בין איתני הטבע בגן עדן . הרוגת המלכות תיטיב לשלוח שורשים אל הים ואת יונקותיה אל הנהרות . אפשר לומר שתמונת הסיום , הנראית לנו ייחודית כחתימה , מתגלה כמשקפת את מהלך השיר כולו ואולי מכוננת או...  To the book