ב. שבחי סול הצדיקה

השירה בשבח צדיקים היא נדבך חשוב בקורפוס הפיוטים של מרוקו . פייטנים שלרוב היו דיינים , רבנים , הוגים ופוסקים נהגו לנסוע למרחקים כדי להשתטח על קבר צדיק שבחרו לשם " זיארה" ( הביקור או העלייה לקברות צדיקים . ( בנסיעות אלה נחשפו היהודים לסכנות מרובות , סכנות מידי בני אדם , כגון פורעים וליסטים , וסכנות מידי שמים , כמו נהרות שעלו על גדותיהם והציפו דרכים וכפרים . העלייה לקברות צדיקים לשם הודיה לצדיק ובקשת מזור על מכאובים עלולה הייתה להיות הרת אסון לעצמה , אבל האמונה בצדיק ובזכותו גברה על כל חשש ופחד . כנראה סמכו על האמרה " שלוחי מצווה אינם ניזוקים . " הצורך בתמיכה בעקבות האסונות שהרבו לפקוד אותם , הן במעגל חייהם הפרטיים הן במעגל חייהם הקהילתיים , עורר בפייטנים אמונה תמימה ששכנה בשלום עם הגישה השכלתנית ששררה בעיסוקיהם האחרים שבתחום ההגות , הדיינות והרבנות . הערצת הצדיק , העלייה לקברו וחיבורי השירים לשבחו ניזונו מספר הזוהר ומתורת הסוד . חיבור קינה על מות צדיקים ( במיוחד אם מתו מוות קשה ) היה חשוב כהקרבת קרבן על המזבח 1 פליישר , תשל"ה , עמ' . 67 , 62 בירושלים . שבח וקינה היכולים להיות כרוכים זה ב...  To the book