הקדמה

באחד הפרקים הראשונים של ' תמול שלשום' מסופר בקצרה מעשה שאירע למשפחתה של בעלת הבית של ידידיה רבינוביץ , ' חברו של גיבור הרומן יצחק קומר . אחרי שמיסיונרים נוצרים הצילו את אבותיה של בעלת הבית מרעב וממחלות , הוטבלו בני המשפחה לנצרות : ' אמרו , מה איכפת לנו אם מזים עלינו מעט מים . אבל המים שהזו על הגוף הגיעו עד הנפש' . ( 88 ) והנה בקצרה התפיסה הסמיוטית של הרומן כולו : סימן שמשתלט על האובייקט שלו , מטביע בו שינוי מהותי וכובש אותו כליל . הנאיביות הסמיוטית של בני המשפחה של בעלת הבית , הדומים ליצחק קומר ביותר מהיבט אחד , גרמה להם לטעות , ועל טעותם שילמו מחיר גבוה . בני המשפחה זלזלו בסימן , והיו סבורים שאפשר להפריד את המסמן ( התזת המים על הגוף ) מן המסומן ( הפיכה לנוצרים , ( וכך לרוקן את הסימן ( טבילה לנצרות ) מתוכנו , ולפרק אותו ממטענו הסמיוטי . ואולם הסימן מוכיח , כמו שקורה פעמים רבות ב'תמול שלשום , ' שהוא רב עוצמה ועמיד הרבה יותר מכפי שנהוג לתפוס אותו . כי סימנים אינם בבחינת ייצוג חיצוני ושרירותי של אובייקט בעל מהות פנימית יציבה . להפך , סימנים יוצרים מעין תנועה ' כלפי פנים , ' וכך הם משפיעים...  To the book