מעשרות מן הצומח

דיני המעשר מוזכרים בתורה בשלושה מקומות . רק באחד מהם ( דברים יד , כב–כט ) מנוסחת החובה בלשון ציווי : ' עשר תעשר את כל תבואת זרעך היצא השדה שנה שנה' ( שם , כב . ( בהמשך מפרטת הפרשה את הלכות המעשר ; יש להעלותו אל המקום אשר יבחר ה' ולאוכלו שם . הפרשה בבמדבר ( יח , כא–לב ) לעומת זאת מעניקה את המעשר ללוויים : ' ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה חלף עבדתם אשר הם עבדים את עבדת אהל מועד' ( שם , כא . ( בהמשך מצווה התורה את הלוויים שיתרמו מן המעשר ' מעשר מן המעשר' וייתנו אותו לאהרן הכוהן . האזכור השלישי של המעשר הוא בויקרא כז , ל–לא , ושם רק נאמר : ' וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ ליהוה הוא קדש ליהוה . ואם גאל יגאל איש ממעשרו חמשיתו יסף עליו . ' כמו שנראה להלן הן המסורת ההלכתית של קומראן והן המסורת של חכמים הבינו שבשני מעשרות הכתוב מדבר : המעשר האחד – הנידון בבמדבר – ניתן ללוויים והוא הקרוי בלשון חז ' "ל מעשר ראשון , ' והמעשר השני – הנידון בפרשה בדברים – יש להפרישו נוסף על המעשר הראשון ואותו מעלים הבעלים לירושלים ואוכלים שם . בנוגע לפרשה בויקרא נחלקו שתי הקבוצות ; ההלכה של קומראן הבינה ש...  To the book