sso
| Hello Guest - login | My Account | My bookshelf | My folders
Kotar website
בפסקאות האחרונות דנו במעמדו של העם במקדש על פי ההלכה הכוהנית . בפרק זה אני מבקשת לברר מה חשבו הכוהנים על מעמדו של העם מול אלוהיו . הלכות טומאת מת , שבהן לא עסקנו עד עתה , יסייעו לנו לברר עניין זה . במקרא טמא מת אינו מחויב בהבאת קורבן חטאת . המקרא הגדיר את טומאת המת קלה יותר מטומאות הגוף החמורות של זב , יולדת ומצורע והסתפק בקורבן חוץ מקדשי , הזאת מי נידה , שהם אפר פרה אדומה מעורב במים ( במדבר יט . ( טמא המת צריך לקבל שתי הזאות של מי נידה , ביום השלישי לאחר שנטמא וביום השביעי . ההזאות הללו , של הקורבן החוץ מקדשי , הן שמטהרות טמא מת : הנגע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים . הוא יתחטא בו ביום השלישי וביום השביעי יטהר ואם לא יתחטא ביום השלישי וביום השביעי לא יטהר ( במדבר יט , יא–יב . ( בלא הזאה תפגע טומאת המת במשכן : כל הנגע במת בנפש האדם אשר ימות ולא יתחטא את משכן יקוק טמא . ונכרתה הנפש ההוא מישראל כי מי נדה לא זרק עליו טמא יהיה עוד טמאתו בו ( שם , יג . ( בהכנת אפר הפרה האדומה משתתף כוהן . לאחר שחיטתה של הפרה , הוא האחראי על הזאת דמה לכיוון המשכן ועל שרפתה ( במדבר יט , . ( ג–ז את שאר התפקיד...  To the book
מוסד ביאליק

CET, the Center for Educational Technology, Public Benefit Company All rights reserved to the Center for Educational Technology and participating publishers
Library Rules About the library Help