ההלכה הכוהנית והעם

המסירות והנאמנות לחוק המקראי היו עשויים להביא את אנשי העדה לא רק ליצור הלכות ברוחו של המקרא , אלא גם לשלול שלילה גורפת את כל המסורות הנהוגות בעם שאינן נעוצות כלל בחוק המקראי . ואכן , בעל ברית דמשק דורש מן המצטרף לעדה להקים על עצמו בשבועה 'לשוב אל תורת משה כי בה הכל מדוקדק' ( ברית דמשק טז , . ( 1–2 בה בעת אנו מוצאים לעתים בהלכות העדה קבלה של מסורות או מנהגים שהתפתחו בעם , אלא שהקבלה נעשתה רק לאחר שהותאמו לדרכה של הלכה ההכוהנית . נבחן למשל את המס השנתי למקדש בסך מחצית השקל . איננו יודעים מתי בימי הבית השני הוחלט להטיל מס זה על כל יהודי , אולם על קיומו של המס אין חולק , ומקורות משלהי הבית השני מעידים שסכומי כסף גדולים זרמו אל המקדש מרחבי תבל . המס השנתי הזה לא היה נהוג בימי הבית הראשון . באותם ימים מומן המקדש מאוצר המלך . גם בימי הבית השני הוא עדיין לא הושת ; בספר נחמיה אנו מוצאים מס שנתי בסך שליש השקל דווקא ( נחמיה י , לג . ( נראה אפוא שבימי הבית השני השיגו קבוצות בעם הסכמה בדבר מס חדש למקדש , מס שנתי , מחצית השקל לאדם . הבחירה בסכום מחצית השקל מצביעה על ניסיון להסתמך על הפסקה בשמות ל , ...  To the book