א. היחס הסינטגמאטי בין "זנה" לבין "חלל" ו"זמה"

הפועל " חלל" חוזר בספר ויקרא פעמים רבות . בפרק כא , יא–יב אומר הכתוב : " ועל כל נפשת מת לא יבא , לאביו ולאמו לא יטמא . ומן המקדש לא יצא , ולא יחלל את מקדש אלהיו , כי נזר שמן משחת אלהיו עליו , אני ה . "' פעולת ה'חלול' כאן מתבטאת בביטול ההפרדה בין רשות הקודש ובין רשות החול ( ראה גם פס' כג . ( משמעות דומה ל'חלול' מצויה גם ביח' ז , כא–כב : " ונתתיו ביד הזרים לבז , ולרשעי הארץ לשלל , וחללוה . והסבתי פני מהם , וחללו את צפוני , ובאו בה פריצים וחללוה . " יחזקאל רואה בכניסתם של זרים לתחום הישוב הישראלי " ) לאדמת ישראל , " כמשתמע מפסוק ב ) מעשה המבטל את הגבולות בין התחומים , ובכך הוא מחלל את קדושת המקום . על רקע זה יש להבין את קללת יעקב את ראובן בנו : " פחז כמים אל תותר , כי עלית משכבי אביך , אז חללת יצועי עלה" ( בר' מט , ד . ( יעקב מתייחס למעשה ראובן בבלהה , פילגש אביו , כנלמד מבר' לה , כב : " ויהי בשכן ישראל בארץ ההיא , וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו , וישמע ישראל . " כאמור ( בפרק שני לעיל , ( בעילת בלהה על–ידי ראובן הינה מעשה בעל משמעות משפטית–חברתית טעונה . " חלול יצועי אביו" מתבטא , למ...  To the book