א. צרעת מרים (במ' יב, ט–טו)

כתובים אלה מספרים על מרים , אחות משה , שלקתה בצרעת . הופעת הצרעת בגופה מפתיעה ומופיעה ללא סימנים מקדימים : " והענן סר מעל האהל , והנה מרים מצרעת כשלג , ויפן אהרן אל מרים והנה מצרעת" ( פס' י . ( הצרעת פגעה בעור החיצוני , הלבינה אותו כשלג ופצעה אותו : " אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו" ( פס' יב . ( עם זאת , אחרי שבעה ימים , נעלמה הצרעת כהרף עין : " ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים , והעם לא נסע עד האסף מרים" ( פס' טו . ( מן הסיפור הזה ניתן לדלות ארבע עובדות חשובות : . 1 משעה שמרים לקתה בצרעת היא מוצאת אל מחוץ למחנה : " ותסגר מרים 26 מחוץ למחנה שבעת ימים , והעם לא נסע עד האסף מרים" ( פס' טו . ( לאמור : תגובתה המיידית של החברה כלפי חולי הצרעת היא הרחקתם מן החברה המובנית ובידודם בתחום ההפקר . . 2 תקופת ההרחקה נמשכת כל עוד לא נרפא החולה מצרעתו . תהליך הריפוי וטקסי הקליטה מחדש אומנם לא נזכרו בסיפור מרים , אך מתפילתו הנואשת של משה : " אל נא רפא נא לה" ( פס' יג , ( ומכלל העובדה שהותר לה לחזור למחנה , ניתן להבין שמרים אכן נרפאה מן הצרעת . טו , בספר ויקרא , הבא אחרי חוקי המצורע , ד...  To the book