פרק שלישי זבים ומצורעים

בניגוד לפרק הקודם , אשר התמקד באנשי שוליים שהתלכדו לקבוצות , יתמקד פרק זה , וכן הפרקים הבאים אחריו , באנשי שוליים שלא התארגנו ולא התאחדו לקבוצה 1 מגובשת , אלא נותרו קטגוריות חברתיות . בעיני החברה המובנית יכול היה כל חולה כרוני , או כל בעל מום , שחדל למלא את תפקידו בחברה , להיחשב ליצור שולי . אך למעשה , היחס אל החולה נקבע על–פי מעמדו , אופי המחלה וחומרת החריגה הנובעת ממנה . בעוד שבקרב 2 הכוהנים שריטה קלה פסלה כהן מחמת טומאה , בקרב יתר בני ישראל רק הזבים והמצורעים , שמחלתם נחשבה כחמורה ביותר , נפסלו מלהיות חלק מבני ישראל . 3 הפסחים ( נכים ברגליהם ) והעורים , למשל , על אף מומם , לא נדחו פיזית מתוך החברה . מפיבשת בן שאול היה פסח , ואף–על–פי–כן לא נמנע ממנו לשבת ליד שולחנו של דוד המלך ימים רבים ( שמ"ב ד , ד ; יט , כה–לב (; אחיה השלוני המשיך לתפקד כנביא על אף עיוורונו ( מל"א יד , . ( א–ד לא כן הזבים והמצורעים . הם היו היחידים , שנגזר עליהם להתנתק פיזית מחברת האם ולחיות כמנודים מחוצה לה . אשר למחלת הצרעת , מן הראוי להבהיר , כי בניגוד למחלת הזיבה , שמאפייניה 4 המקראיים זהים למאפייני מחלת הזיבה...  To the book