א. האנתרופולוגיה כמקור של נתונים השוואתיים טיפולוגיים

שיטתהמחקרההשוואתית–טיפולוגית , שהיאאחתמשיטותהמחקרהאנתרופולוגי , מוכיחה שיש התפתחויות דומות בקבוצות אנושיות שונות , גם כשאין קשר ביניהן ; לא קשר של זמן ואף לא קשר של מקום . דמיון זה הוא פרי התפיסה , המקובלת בחוגים מסוימים של אנתרופולוגים , על אחדותו הרוחנית של האדם . לכן , לגורם 14 הזמן והמקום אין שום משמעות בהשוואה הטיפולוגית . מן הטעם הזה , לא נזדקק אנתרופולוגיות . בין חוקרי המקרא החדשים יש למנות את Carroll , Davies , Waldson , Fiensy , Hendel ואחרים ( ראה רשימה ביבליוגרפית . ( איילברג שוורץ ( Eilberg Schwartz ) ערך מחקר מקיף ועדכני הסוקר את המחקר האנתרופולוגי ואת יישומו בחקר היהדות במאתיים השנים האחרונות . לטענתו , הימנעותם של חוקרים רבים ממאות -ט"יכ' מלעשות שימוש בכלים אנתרופולוגיים בחקר החברה הישראלית בתקופת המקרא , נבעה מן היחס האנטיגוניסטי של חוקרי היהדות למדע האנתרופולוגיה . הואיל והאנתרופולוגיה עסקה מראשית דרכה בחברות ובתרבויות שהוגדרו כפרימיטיביות , חששו חוקרים אלה לתדמיתה של היהדות , שנתפשה כדת מתקדמת . גםחוקריםלאיהודיםנמנעומכך , בשלתדמיתהשלהדתהנוצריתשנחשבה כדת מתקדמת ביותר ....  To the book