כוחן של מטפורות – מורות בעלות תחושת מסוגלות נמוכה

למעט שתי מורות בקבוצת המסוגלות הנמוכה , המורות לא ראו את עצמן בתפקיד אימהי בתוך המעגל הבית-ספרי . שתי המורות שהזכירו את תפקיד האם בהקשר של הוראה , חנה וסופיה , דיברו עליו לא כעל תפקיד שהן מממשות מתוך תחושת כוח וסיפוק , ואשר הוא חלק מזהותן המקצועית , אלא כעל תפקיד שהיו רוצות למלאו היטב בבד בבד עם מילוי תפקידן המקצועי , אך הן חשות שאינן עומדות בכך . מעניין ששתיהן חיות לבדן ומגדלות בכוחות עצמן ילד , ומעניין עוד יותר שאלה היו שתי המורות היחידות שסיפרו כי אמן הייתה אם חמה ואוהבת שהקריבה עצמה למען משפחתה . חנה היא אלמנה , בתה הגדולה נישאה מזמן וגרה רחוק ממנה ; היא מטופלת בבן עם פיגור שכלי . חנה סיפרה : אני מורה שבאה עם המשקעים האלה , החיוביים האלה . אני אנושית מאוד , אכפת לי מכל דבר . הילדים האלה הם ילדים שלי , כל דבר שחסר להם כואב לי . אני חייבת למצוא ולתת להם . אבל זאת הבעיה , שאין לי מספיק אמצעים [ בוכה . [ דומה כי הבכי של חנה מקורו בתחושת הפער העצומה שהיא חשה בין רצונה להעניק לילדים את המרב ובין המציאות המתסכלת בבית הספר . התלמידים מגיעים מאוכלוסיית מצוקה . חנה סיפרה לי שיש ילדים שאפילו ...  To the book