היעדר משוב של המנהלים פגע בתחושת המסוגלות של המרואיינות . עמית מתארת את השפעת היעדר המשוב על תחושתה : בשנתיים האחרונות היה לנו מנהל שמאוד לא היה בבית הספר . זאת אומרת הוא היה בבית הספר פיזית , אבל מאוד לא היה מעורב במה שקורה בכיתות … לא לרע ולא לטוב . ולי בשנה הזאת היה יותר קשה , למרות שזו שנה שנייה עם הכיתה , ואני הכרתי את הילדים . אני מבקשת ממנה לפרט : "אמרת שהמנהל לא היה …" עמית : המנהל לא היה , לא ידע מה אנחנו מלמדות , מה אנחנו לא מלמדות . יכולתי בעצם לעשות בבית הספר מה שאני רוצה . אם הכיתה שלי הייתה שקטה , ולא היו בעיות , אף אחד לא ידע עם הכיתה מה אני עושה . לעמית חשוב לקבל משוב מהמנהל , כי חשוב לה שידעו מה היא עושה . " השקט התעשייתי" שכביכול הייתה צריכה להיות מרוצה ממנו , כי הוא מאפשר לה חופש פעולה , מתפרש בעיניה כחוסר התייחסות לעבודתה וחוסר עניין של המנהל . טלי השוותה את המנהלת הקודמת , זו שאצלה הרגישה שיש לה מסוגלות גבוהה , לזו הנוכחית . הייתי יושבת לדוגמה בישיבות הצוות , ישיבות הערכה , שהיא עשתה שלוש פעמים בשנה , דבר שהיה חדש לחלוטין בבית הספר , לא עשו את זה קודם , שלוש פעמים ...
To the book