"הייתי ילדה טובה ירושלים": לרצות את ההורים

התפיסה המגדרית השמרנית באה לידי ביטוי בשני שדרים נוספים ששידרו ההורים לבנותיהם : הראשון , היי ילדה טובה שמרצה את ההורים ; והשני , עלייך להיות מושלמת . בחרתי להתחיל פרק זה בתיאור הסיטואציה של קיום הריאיון עם מרתה . פעמים רבות מצאתי כי למידע המילולי והלא-מילולי שאספתי , לפני שהתחיל הריאיון באופן פורמלי , יש תרומה רבה לפענוח הריאיון עצמו . את מרתה ראיינתי בביתה , בית פרטי מרווח ומטופח בעיר דרומית . בחצר ניצב כלוב ענקי של תוכים שקול ציוצם היה רם . בכניסה לבית היה קשור כלב יפהפה , ומרתה כינתה אותו בחיבה " התינוק שלנו . " מדי פעם החרישו נביחותיו את אוזנינו . כשהקשבתי בבית להקלטת הריאיון , נוכחתי לדעת שקשה מאוד לפענח חלקים ממנו . קולה של מרתה , שדיברה ממש בלחש במשך הריאיון כולו , נבלע ברעשי הסביבה אף שכמה וכמה פעמים ביקשתי ממנה לדבר בקול רם יותר . שאלתי את עצמי מה משמעות ההשתקה העצמית שלה ? מדוע היא מדברת כל כך בלחש למרות בקשותיי החוזרות ונשנות שתרים את קולה ? לאחר שמיעת הריאיון קיבלתי תשובה אפשרית – מרתה היא "ילדה טובה , " וילדה טובה צריכה לשתוק : תראי , זה גם עניין של בית ושל חינוך , ולא רק...  To the book