"הוא מקלח את הבנות": תמיכת הבעל

אימא שלי הייתה מורה לחינוך מיוחד . אחד מזיכרונות הילדות הכי חזקים שלי הוא המראה של אבי , מושבניק בכל רמ"ח איבריו , כורע בערבים על הרצפה ומצייר לאימא פלקטים לשיעור שלמחרת . ביד מיובלת אבל בוטחת צייר את האותיות , גזר תמונות והדביק ואפשר לאימא לשבת אתנו בנחת לפני השינה ולספר לנו בפעם המאה ( לפי בקשתנו ) את סיפור סינדרלה . גם אפי , בעלי , במשך כל שנות לימודיי ועבודתי תמיד תמך ופרגן , ושבתות רבות לקח את ילדינו לטייל מחוץ לבית כדי שאני אוכל לשבת וללמוד בשקט . הערכה רבה והכרת תודה שמעתי מהמורות שסיפרו לי כי הבעל שלהן תמך בבחירתן להיות מורות . התמיכה באה לידי ביטוי הן בהערכתו המילולית , הן ובעיקר בסיוע פיזי . אלונה , אם לשתי בנות קטנות , מתארת : אני אגיד לך את האמת , יש לי תמיכה ממש אדירה מיוסי בעלי , ויכול להיות שזה מה שעוזר לי לתת ממש את כולי לעבודה . יש דבר שמאוד מפריע לי , וזה שאני נותנת את כולי לעבודה . אני באה הביתה , ואין לי את הסבלנות שיש לי לילדים בכיתה , לילדים בבית . זה פוגע בי . והטלפונים שאני מקבלת בלילה , זה משהו שמשגע את יוסי לפעמים , אבל אני חושבת שהוא למד לחיות עם זה . עדיין ז...  To the book