|
|
כיתת חינוך מיוחד ברחובות , 1996 הילה הייתה סטודנטית בשנה ב במסלול לחינוך מיוחד במכללה אקדמית להכשרת מורים , מכללה שבמשך כמה שנים שימשתי בה מדריכה פדגוגית . במסגרת תפקידי זה לימדתי את הסטודנטים נושאים תאורטיים בפדגוגיה ובדידקטיקה , צפיתי בהם כשלימדו בכיתות בבתי ספר ונתתי להם משוב שהיה בו כדי לסייע להם להיות מורים טובים יותר . בכל כיתה קיימים סטודנטים שכבר מתחילת הקורס בולטים בכישוריהם לעומת חבריהם . הילה נמנתה עם אלה שלא בלטו , והתקשיתי להעריכה . השיעורים שלימדה בבית הספר בכיתה ג היו בינוניים ומטה , בשיעורי הפדגוגיה שתקה ; עם זאת , הרגשתי שיש בה הרבה יותר ממה שנראה לעין . כל ניסיונותיי לפצח את הפער שבין ביצועיה לבין תחושתי לגביה עלו בתוהו , וכל הדרכים המוכרות שנקטתי , כמו למשל רפלקציה ישירה שלה או ניתוח משותף של השיעור , לא הועילו . החלטתי לעבוד עם הילה באמצעות " דרך עוקפת מחסומים" של דמיון מודרך ושימוש במטפורות . יום אחד , לאחר שיעור של הילה שהיה כתמיד חלש מאוד , שאלתי אותה אם תסכים שנעבוד הפעם בדרך אחרת . הילה הנהנה בראשה לאישור . " הכנסתי" אותה למצב של הרפיה וביקשתי ממנה לראות בדמיונ...
To the book |
|
|