החוט הראשון – היציאה למסע האישי

בית החולים אסף הרופא , צריפין , 1991 מבעד לערפל הכאב שמעתי שני קולות : הקול האחד היה תרועת החצוצרות מהר הרצל המבשרות את המעבר החד כל כך מיום הזיכרון ליום העצמאות , הקול האחר היה קול פעייתה הראשונה של בתי שהגיחה לאוויר העולם באותו רגע ממש . כמה שעות לאחר מכן כבר היה ברור לי שבחירת שמה אינה יכולה להיות מקרית , משום שנולדה בעיתוי כה מדויק , לאחר שעות ארוכות שבהן התחפרה בתוכי וסירבה לצאת . אין ספק שעל השם לשקף את משמעות הרגע . בחרנו בשם דפנה , שם שמקפל בתוכו גם ישראליות צעירה וגם רמז לזר שנקלע מעלי הדפנה – הלוא הוא הער האציל – שהושם על ראשי המנצחים ביוון העתיקה . כך שתים-עשרה שנים הסברתי לעצמי ולסביבתי את הבחירה בשם תוך התעלמות מוחלטת מהסיבה האמיתית , שנשארה בלתי מפוענחת וחסויה אף מפניי . רק לפני שנתיים , בסמינריון לסטודנטים שעסק בתחושת מסוגלות במערכת החינוך , נזכרתי בה – פתאום , בלי הכנה מוקדמת – בדפנה האחרת , והבנתי מהם השורשים האמיתיים של השם הזה , זיכרון שהחזיר אותי שנים רבות לאחור , אל אפרת בת השמונה-עשרה בקורס קצינות בצריפין . בה , 12 "ד צריפין , 1977 הכול בקורס היה בסדר גמור : החברה...  To the book