שנות התשעים

בעשור זה המשיך הייעוץ החינוכי לגדול ולהתרחב . על סדר היום המקצועי של היועצים החינוכיים עלתה פרדיגמת המיטביות , שאותה מייצגים קוון Cowen , ) ( 1991 ומאיירס . ( Myers , 1990 ) ליבתה של פרדיגמה זו היא התפיסה האומרת כי לכל אדם יש זכות , בכל נקודת זמן במעגל חייו , להגיע למיצוי מרבי של יכולותיו . בשונה מן הגישה המניעתית , המנסה להגביר את עמידותו של הפרט בפני קשיי החיים ובפני תופעות שליליות בחברה ו"לחסן אותו" מפניהם , מכוונת פרדיגמת המיטביות לסייע לפרט להשיג את מרב הרווחה הנפשית ( well being ) בחברה משתנה . ( Myers , Sweeney , & Witmer , 2000 ) לפי גישה זו , בית הספר אמור לספק לתלמידים סביבה חברתית תומכת , המקדמת עצמאות ומעניקה תחושת ביטחון , שייכות וערך עצמי לכל תלמיד , ותפקיד היועצים הוא לסייע בקידום סביבה לימודית איכותית בעלת מאפיינים אלה . מדיניות שפ"י , המעמידה את פרדיגמת המיטביות במרכזה , התבטאה גם בשינוי ארגוני : לשני הגפים הקיימים – גף היועצים וגף הפסיכולוגים – התווסף בשנת 1996 גף לתכניות סיוע ומניעה . משימתו המרכזית של גף זה הייתה פיתוח תכנית ייעוצית-התפתחותית , כוללנית , ארוכת טווח ...  To the book