יחסי הגומלין שבין הציור לשפה הדבורה

בזמן שהילדים הכינו את הפתקיות , הם יכלו לבחור בין כתיבה לציור . ילדים שבחרו בכתיבה נהגו לומר את המילה שהיה ברצונם לכתוב , לדוגמה : “ ספורט , " וניסו לייצג אותה באמצעות אותיות או סימנים דמויי אותיות . הילדים השתמשו במגוון רחב של אסטרטגיות בהתאם לשלב שבו הם נמצאים מבחינת ההתפתחות של ניצני האוריינות . מה שהיה משותף לילדים הוא שהדיבור שהם הפיקו במהלך ניסיונות הכתיבה היה מצומצם ומוגבל לשחזור של המילים הבודדות ששימשו לשיום הפעילויות באמצעות כתב . לעומת זאת , הציור של הפעילויות על גבי הפתקיות עורר העמקה בתיאור הפעילות או הדמות המצוירת . המובאה שלהלן היא של ילדה בת חמש שנים , המתארת את הציור של יום שבת ( ראו תמונה , ( 4 בזמן שהכינה אותו : ושבת . אני אעשה שאני בבית . ספה , מטבח לנו בבית , כל המשפחה . אבי , אבא שלי , גל , אמא שלי , דניאל הקטן , ואני סיגל . אני לא יודעת בת כמה הוא . יש לו תלתלים . ואבא עם תלתלים . מה עושים ביום שבת ? נחים . ועכשיו נעשה רגליים וסיימנו . הילדה שהפיקה את התיאור שצוטט מקבלת עזרה מקלינאית תקשורת . בדרך כלל היא ממעטת להתבטא . הציור תמך בהפקת השפה הדבורה , ואילו השפה הד...  To the book