|
|
מונולוג אוקלידי עם עמיחי / פיליפ רוזנאו כשעמיחי קטף מקבילים בשביל שיר הוא חשב כנראה על קוים מגבילים על תקופת השכלה גיאומטרית או פגישה בבית אסורים . המישור שלו רב ומרבה , במישור שלו הקו זוכה לקו לויה מתמיד - נאמנות שנעלמה כבר מכל מקום אחר . את כל זה יודע עמיחי ועוזב עמיחי וירחם עמיחי . אלא שלי לא נתונה הרשות אני חיב לדעת טוב יותר , הקוים הללו מפרנסים אותי . המישור הוא אכן מישור אצל האדונים עמיחי ולדיז'ינסקי אבל בחיים זה כבר משהו אחר : קוים מתחילים מקבילים בקו המשוה לקול תפים ונערות מסלסלות חזה , בקטב יצנחו קפואים זה תחת זה מועלים במאה ושמונים מעלות . כל זאת אני מצין , מר עמיחי , והיה ותאמר אותם לכו ותורו את הארץ . כן , משהו חם לדרך ממלץ בהחלט . לא , לא הענין לא בזה , בהחלט לא בזה שאסור מעשה אקסיומה , להשאיר אותם לעצמם , שערותם תגבר עליהם והיו לאחד . לא , הענין לא בזה עליהם אפשר לסמך , אלא שהונו אותם אמרו מישור , הניחו מישור , אבל מכרו משהו אחר : זה מחיב המציאות , הסבירו איזו מציאות , הזו המציאות , נסו הקוים לברר - אבל היקום כבר היה בתנועה והיה עליהם , כפסי רכבת אסורים לגורלם , ללכת . על...
To the book |
|
|