סיפורן של שתי מורות מתחילות למתמטיקה בבית הספר היסודי

במורה : " אני לא סובלת מתמטיקה ואף פעם לא אהיה מורה . " המורה מתארת את התהום הפעורה בינה לבין תלמידיה : " כל מה שתכננתי נראה פתאום כמו נתלש ממציאות אחרת . " הסלידה המופגנת של התלמידה היא לכאורה כלפי המורה ושיעור המתמטיקה : " פתאום צלצל הטלפון שלה במנגינה עליזה . כולם צחקו . ביקשתי ממנה שתכבה את המכשיר . היא צחקה וענתה לי , ‘ אין בעיה' ומיד לאחר מכן הוציאה את המכשיר וענתה . ניגשתי אליה וביקשתי את המכשיר , אז היא העירה , ‘ אני באמצע שיחה , תחכי שאסיים . "' הובלת המרד המופגנת של כרמית בקרב הכיתה מאפשרת לה לבחון את כוחה ולסרטט מחדש את הזהות העצמית שלה בעיני עצמה . המורה מצדה אינה מגיבה בקיצוניות . התנהגותה הנוןקונפורמיסטית של כרמית מעוררת אצל המורה תחושת עמימות ואי-בהירות . היא תוהה על פשר ההתנהגות המזלזלת והמתריסה של התלמידה , שהרי " כרמית אף פעם לא ברחה משיעור , אף פעם לא נעדרה . " היא חשה שניצב בפניה אתגר . חרף חציית הגבולות מצד התלמידה , המורה אמביוולנטית כלפיה : " לא ברור היה לי מדוע אני חשה אליה קרבה וסלידה בעת ובעונה אחת , עירוב רגשות מטורף . " באספת ההורים פוגשת המורה לפתע כרמית אח...  To the book