|
|
כאמור לעיל , התהליך האמפתי החינוכי מתחיל בנקודת פתיחה לא שוויונית , מכיוון שהמעמד של איש החינוך עולה על זה של חניכיו . עליונות ועוצמה זו הן נקודת פתיחה שלילית מזווית הראייה של החניך , כי הוא נמצא במצב של התגוננות עוד לפני שהמורה פתח בשיחה . אי לכך יש להשתדל לתת לחניך תחושה שהוא אדם בעל ערך עצמי ושיש לו במה להתפאר . כל זאת מתוך הערכת הטוב שבו וראייה מתמדת של כוחותיו החיוביים . כדי לתת לחניך תחושת ערך , המחנך צריך " לצמצם" את נוכחותו ולאפשר לחניך למלא את החלל שנוצר . נקודת המוצא היא שהילד הוא אישיות בפני עצמה ( אדם קטן ) בעלת זכויות רבות , הרוצה ללמוד ולהצליח . אם הוא נכשל ומפריע , יש לסייע לו להסיר את המחסומים המונעים ממנו לחשוף את רצונו להצליח . אחת הסיבות השכיחות הגורמות לנו להתגונן היא הצורך להיות צודק , שכן להיות צודק מעלה את הערך העצמי שלנו , ואילו טעויות מורידות אותו . בעבודתי פגשתי תלמידים שהתלוננו כי המורים שלהם מתעקשים להיות צודקים בכל ויכוח , גם אם אינם צודקים . הם טענו שנעשה להם עוול ומחו על חוסר ההגינות שבתופעה . לעתים הכעס של התלמידים על חוסר הגינות כה רב עד שיש כאלה המפתחי...
To the book |
|
|