|
|
הצגנו כאן את עיקרי שיטתו של רש"י בתחומי התחביר , שבו עיקר משנתו הלשונית . כדי להכיר את שיטתו הבלשנית במלואה יש להשלים את הבדיקה ולעיין בכמה תחומים אחרים שלא נבדקו כאן . תחום אחד הוא התחום המורפולוגי , תחום שרש"י התייחס אליו מעט . משיק לו התחום המילוני : הן תפיסת השורש של רש"י , הן גישתו הסמנטית לביאור מילים מקראיות לעומת 130 שיטתם ודרכם של מנחם ודונש . נושא נוסף הטעון השלמה הוא הלעזים בפירוש : מה מקומם בו , מה מטרתם , וכיצד הם משתלבים בגישתו הלשונית 131 והפרשנית . אבל גם בטרם הושלמה המלאכה הזאת , אין ספק שהמשנה הלשונית הרחבה שהוצגה כאן מלמדת כי היו לרש"י תפיסות דקדוקיות מוצקות ושיטתיות בתחומי תחביר העברית המקראית . תפיסות אלה לא זכו עד כה להכרה מספקת ולהתייחסות נאותה . פירוש רש"י הפך מרכיב יסודי בחינוך היהודי בכל דור ובכל מקום , אך החשיבה הבלשנית המשוקעת בו לא קיבלה את מקומה הראוי . הספר הזה בא לתקן את המעוות , ולהציג את התפיסות האלה במלואן . העיון בהערותיו הפרשניות מלמד שאפשר לדלות מהן גישה בלשנית מעמיקה בנושאים מרכזיים בתחום התחביר , נושאים העומדים עד היום בלב העיון הבלשני . 129 תא–ש...
To the book |
|
|