|
|
בכמה מקומות מצאנו את רש"י חולק על דברי חז"ל , במפורש או ברמז , בשל עמדתו הלשונית . דוגמה מובהקת לדבר היא פירושו למימרה של ריש לקיש " כי משמש בארבע לשונות . " רש"י עסק במימרה הזו באריכות ובפירוט רב הן בפירושו לתורה הן בפירושו לתלמוד הבבלי הן בתשובותיו , ואפשר לומר שעיקר דבריו 66 מכוון כנגד הפשט של המימרה . פירושו לפסוק שבהקשרו הובאה המימרה בתלמוד הבבלי ( במדבר כ , כט ) מנוגד למדרש המובא שם : המדרש פירש שהמילה כי שבפסוק פותחת פסוקית סיבה , ואילו רש"י מפרש אותה כפותחת פסוקית מושאית משועבדת , שימוש שחסר במימרה התלמודית . בתשובתו הארוכה רש"י מציע לראות במדרש שבתלמוד הבבלי הצעה בלבד , ולא פרשנות מחייבת . ניכר בדבריו שהוא חש בפער שיש בינו ובין חז"ל בעניין זה , והוא מוסיף ואומר שלא בא לחלוק עליהם , וזה לשונו : " בכל אלה לא דקדקתי מפי רבותי , כי קל מהרתי בעניי לשמש אותם . אך נתננו לב לישב ] דברי [ חכמי ישראל , דבר על אופניו , כי ידעתים לשונם צח וערב וברור מללו . והמתפרשים בלשון עלג וקצר רוח – בעניותנו , שלא עמדנו בסודם להושיב דבר על מכונו . " בענוותנותו הרבה תלה רש"י את החיסרון בו , מחמת קוצר ה...
To the book |
|
|