|
|
הכלל " כי משמש בארבע לשונות" מוזכר בתלמוד הבבלי בשמו של האמורא הארצישראלי רבי שמעון בן לקיש , הידוע בבבלי גם בכינויו ריש לקיש . הכלל 2 1 מובא בסוגיה אגדית במסכת ראש השנה , בקטע מקביל במסכת תענית , 3 ופעמיים בסוגיות הלכתיות כהנמקה לדינים מסוימים . התלמוד הבבלי מצטט את הכלל בתור דבר ידוע , אך המימרה הזאת איננה ידועה משום מקור אחר של 4 ספרות חז"ל מלבד הציטוטים בתלמוד הבבלי . 1 דף ג עמוד א . 2 בדף ט עמוד א . 3 במסכת גטין דף צ עמוד א , בביאור מחלוקת התנאים באילו נסיבות מותר לאדם לגרש את אשתו , ובמסכת שבועות דף מט עמוד ב , כהסבר לדעה שאדם שנשבע שבועה שכפה עליו בית הדין אינו עובר על איסור שבועת ביטוי . 4 בבדיקה במאגרי ספרות חז"ל הכלולים בתקליטור פרויקט השו"ת של אוניברסיטת בר–אילן נביא תחילה את הקטע החשוב לענייננו מן הסוגיה במסכת ראש השנה . הסוגיה עוסקת באירועים שהתרחשו בזמן שהיו ישראל במדבר , ואומרת שסיחון מלך האמורי חי אחרי מותו של אהרן הכוהן . והגמרא ממשיכה : " וישמע הכנעני מלך ערד ( במדבר כא , א ) – מה שמועה שמע ? שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד , וכסבור : ניתנה רשות להילחם בישראל .
To the book |
|
|