פירוש רש"י לתורה הוא אחת היצירות החשובות ביותר של התרבות היהודית לדורותיה . הוא נלמד בתפוצות ישראל בכל הדורות שלמן חיבורו ועד היום הזה , ונהיה מרכיב בסיסי בחינוך היהודי המסורתי לדורותיו . במרוצת הדורות זכה פירוש רש"י שייכתבו עליו פירושים רבים מאוד , וגם המחקר המדעי עסק 1 בו רבות מצדדים שונים ומהיבטים מגוונים . כתרים רבים נקשרו לפירוש רש"י לתורה , אך כתר העיסוק הלשוני לא היה ביניהם . הדעה המקובלת במחקר היא שרש"י היה פרשן חשוב מאוד אך לא 2 בלשן , ושאין למצוא אצלו תפיסות דקדוקיות . יש פרשנים כגון אבן עזרא , איש ספרד , ורשב"ם , איש צרפת , שנחשבים אנשי דקדוק מובהקים , המיישמים את 3 שיטתם הדקדוקית בפירושיהם לתורה . רש"י , לעומתם , נתפס כפרשן שאין לו גישה דקדוקית משלו , ושאין בפירושו ביטוי לתפיסה דקדוקית עקיבה ושיטתית . אמנם הקורא בפירושו של רש"י לתורה ימצא בו הערות רבות בענייני לשון , ומתקבל הרושם שעסק לא–מעט בצד המילוני . דבר זה מובן וצפוי בפרשנות של טקסט , ועל אחת כמה וכמה בפרשנות הטקסט המקראי , שלשונו עתיקה ורחוקה מאתנו . אחת הבעיות בהבנת המקרא היא הבנת מילותיו וצירופיו , ואך טבעי הדבר שפ...
To the book