מומר אוכל נבלות לתיאבון — פסול? משהו על נוסח ופירושו בידי רש"י

רווח כספי , דהיינו תאוותו הכספית , היא זו שפוסלת אותו לעדות , בעוד שכישלון בתחום תאוות האכילה אינו נתפס כפוסל אדם לעדות בענייני ממון . על פי הצעה זו כישלונו של אדם מלעמוד בדרישות ההלכה בעניינים הקשורים לתאוות הגוף והחושים ( מזון , וסביר שגם מיניות ) אינו מחייב אי אמון של המערכת ההלכית משפטית באדם זה בתחום הכלכלי כספי , ועל כן הוא יוכל להעיד בעניינים כספיים . ולבסוף , קודם שפירש את המונח " מומר אוכל נבלות לתיאבון" הציג רש"י בפירושו את נוסח הסוגיה שבו בחר כאשר כתב : " הכי גרסינן מומר אוכל נבלות לתיאבון דברי הכל פסול . " מהו הנוסח שרש"י דחה לטובת נוסח זה ? עיון בעדי הנוסח התלמודיים לסוגיה זו מגלה , שבדפוסי התלמוד , בכ"י מינכן , בכ"י פירנצה ובכתב היד התימני של המסכת הגרסה היא " מומר / משומד אוכל נבלות לתיאבון דברי הכל פסול . " עיון בספרות הגאונים , בהלכות גדולות ובפירושי רבנו חננאל מלמד , שגם בפניהם עמד כך נוסח התלמוד . ה"הכי גרסינן" של רש"י תואם אם כן היטב את מסורות הגאונים , וכפי שראינו קודם לכן אין בכך כדי להפתיע . אולם עדיין במקומה עומדת השאלה , מהי הגרסה שנדחתה על ידי רש"י ? תשובה לשא...  To the book