|
|
לפי הכלל הרביעי של החלום , המובא על ידי פרויד בפרק זה , החלום מאחד את הניגודים . במילים אחרות : מה שמוכר על ידי הרפלקסיה בהקיץ כניגודים , בחלום יכול להופיע כאחדות . הניגוד הוא יחס שבו לשני המרכיבים רגישות גבוהה זה לזה . הניגוד הוא מרכיב מרכזי במשמעות המנוגדים . אין לאיברי הניגוד מובן אלא ביחס ביניהם , אין משמעות לאחד בלא האחר . האחד מכיל את האחר כנשלל בו , כלומר כל קוטב מהווה משלילת ניגודו . הוא אינו שלילה של דבר אחר כלשהו : כניגוד - הוא אך ורק יחס לקוטב הנגדי . ניגוד כרוך אפוא בשלילה . אמנם גם השוני כרוך בשלילה , וכך המחשבה בכלל , שהרי אם צורתה הכללית של חשיבה היא " נושא הוא נשוא" ( הכוונה במונח " נושא" לכל חלק המשפט שעליו נאמר דבר-מה במשפט , ואילו החלק האחר , שהוא לצורך ענייננו " נשוא , " הוא מה שנאמר עליו , ( הרי מכאן שהנושא הוא מה שאיננו הוא . אבל כפי שכבר הראיתי בהרחבה , בחשיבה שבחלום הנשוא - התכונה שמבעדה נשקף הנושא - " נדבק" לנושא . כך אדם יכול להיות זקנו , והם עשויים לבוא זה במקום זה , כלומר האחד יכול לציין את האחר . כיוון שהנושא בחשיבה שבחלום אינו עצם או צבר קבוע של תכונות , ה...
To the book |
|
|