ניתוח תיסמונתי של סרטים כתעודה היסטורית

ניצן בן שאול ההבחנה הפורמליסטית בין מבע ביצירה אומנותית ( כסרט ) והבנתו לבין מבע והבנה שאינם אומנותיים ( פרקטיים , אינפורמטיביים ) עיקרה בכך שבאומנות אופן עיצוב הנושא או תוכן היצירה מכתיבים במידה רבה את משמעות הנושא או התוכן ' . כך , למשל , צל נופל על עיניה של דמות עשוי לעצב אותה כחשודה או , ליתר דיוק , כדמות " אפלה . " הנחה זו נועדה במקורה לנתק בין צורות אומנותיות להקשרים חוץ אומנותיים . היא מהווה מקור לאי הנוחות שחשים היסטוריונים רבים בבואם לבחון סרט כתעודה היסטורית . מחד גיסא הם חושבים שכוחו של הצילום בתנועה לתעד את פני המציאות נושא הבטחה להיסטוריון , אך מאידך גיסא הם נתקלים במצב שבו למרות הגוון התוכני הצילומי הרב ( סרט יכול לתעד את פני המציאות בכל מקום ולשחזר פני מציאות מכל זמן באופן משכנע ) סרטים מתאפיינים בחזרתיות סגנונית היוצרת קבוצות סרטים שהדימיון ביניהם עולה על השוני . כלומר , סרטים כוללים תשתית אסתטית חזרתית . על כן יש היסטוריונים החושבים שאיסוף אינפורמציה היסטורית מתוך סרט מחייב תהליך דילול של ממדיו האסתטיים , המהווים לדידם רעש מעוות המונע את חשיפת האמת התיעודית בסרט . בעק...  To the book