סיכום

ביגוד ואופנה היו חלק מן המערכת הכלכלית של ישראל בשנותיה הראשונות , ושימשו הן ענף תעשייה וייצוא והן מוצר צריכה שהוקצב במסגרת משטר הצנע . המשימה של הלבשת העולים החדשים הייתה חלק מן האתגר המרכזי של המדינה הצעירה - קליטת עלייה שממדיה חסרי תקדים . עיצוב והספקה של מדים היו חלק מבנייתו של צה"ל , והיו שניסו להשתמש בביגוד ובאופנה גם לשם עיצוב זהות לאומית . במישור היומיומי הבלתי רשמי סימנו הבגדים שלבשו הישראלים שייכות אידאולוגית , מעמדית מקצועית , דתית או אתנית . הם אותתו על דרגת ההשתלבות והקליטה בארץ החדשה ושיקפו ואיששו מוסכמות בתחום המגדר . דפוס הלבוש ההגמוני , שזוהה עם הישראליות השורשית ועם ערכיה . היה אופנת נגד . ואולם בישראל של השנים 1949-1956 היו מי שרצו ויכלו לעקוב אחר האופנה הקוסמופוליטית וליישמה בבגדיהם , למרות המצב הכלכלי שהקשה עליהם לעשות זאת . לאורך פרקי הספר מתגלה דו שיח , ולעתים עימות , בין ערכי האתוס הממלכתי ההגמוני לבין ערכים אחרים ומתחרים . דו שיח זה התממש , בין היתר , בחזית היומיומית של ההלבשה . הדגם הפשוט התפשט , ובשנים הנדונות הקיף אוכלוסייה רחבה יותר מכפי שהקיף הדגם החלוצי ב...  To the book