|
|
פרק זה משחזר ומנתח את דפוסי הלבוש בתרבות משנה מובחנת , ממוסדת ומודעת לעצמה .- החברה הקיבוצית . בקיבוצים התפתחה תרבות בעלת מאפיינים בלבדיים , שנבעה הן מאורח החיים השיתופי שניהלו חברי הקיבוצים והן מהחלטות שקיבלו באופן רשמי . מבחינה מספרית היו חברי הקיבוצים מיעוט קטן בחברה הישראלית ( כשישה אחוזים מכלל האוכלוסייה היהודית עם קום המדינה , ( אולם משקלם הפוליטי , האידאולוגי והתרבותי היה גבוה ממשקלם הדמוגרפי . שלא כמו תרבויות המשנה שנדונו בפרק הקודם - של ערבים , עולים חדשים וחרדים - חברי הקיבוצים השתייכו לשכבה הישראלית ההגמונית ותיעדו את תרבותם בקולם שלהם . אף על פי שהקיבוצים נקלעו למשבר בשנות החמישים , עדיין נחשבו מגשימים מובהקים של האתוס הממלכתי , ולכן - למרות חלקם הקטן מבחינה מספרית - הם משמשים מקרה מבחן מאלף לבחינת הקשר שבין אידאולוגיה לבין ביגוד . הקיבוץ - יישוב חקלאי קולקטיבי , וולונטרי ודמוקרטי - הוא תופעה ישראלית ייחודית . חברים יכלו לעזוב אם חפצו בכך , ומועמדים חדשים יכלו לקבל חברות אם קיבלו את הסכמת רוב החברים . הקיבוץ הראשון הוקם ב , 1909 אך התנועה הקיבוצית התבססה רק בשנות העשרים וצ...
To the book |
|
|