|
|
רז מתארת כיצד עם תום ימי המחסור של ראשית העשור גדל והלך מקומה של האופנה בהווי החיים בתל אביב . משנת 1953 נערכו לעתים קרובות תצוגות אופנה במקומות שונים בעיר ובסביבתה , בייחוד בבתי המלון היוקרתיים . התצוגות משכו בעיקר נשות חברה , דיפלומטים זרים ואנשי ממשל , ורווחיהן הוקדשו ברובם למטרות צדקה שונות . לעתים ארכו התצוגות שעתיים ויותר . בתצוגות אלה ( שבהן הוצגו לצד הבגדים גם כובעים ואביזרים נוספים ) הופיעו כמה דוגמניות מפורסמות , וכך זכו לחשיפה תקשורתית . תדירותן של תצוגות האופנה עלתה עלייה ניכרת ככל שהשתפר המצב הכלכלי , אך הן נערכו גם בתקופת השפל . איגוד יצרני האופנה , איגוד יצרני הפרוות , מרכז התיירות והתאחדות בעלי התעשייה , בית הספר לאופנה וגורמים אחרים ערכו תצוגות אופנה בשנים . 1949-1952 ברובן הוצגה תוצרת שנועדה לייצוא וחלקן נועדו לקהל של תיירים . מ 1953 ואילך רבו ותכפו תצוגות האופנה , ופירמות ואופנאיות ספציפיות הציגו את דגמיהן החדשים בתחילת כל עונה . ארגוני גג - איגוד יצרני האופנה , התאחדות בתי האופנה והתאחדות הסוחרים - ערכו גם הם תצוגות עונתיות . היו תצוגות אופנה שהתמקדו בסוג לבוש מסוי...
To the book |
|
|