הכניסה לבית לחם (א, יטב־כב)

ויהי כב 1 אנה בית לחם ותהם כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי : ותאמר אליהן אל תקראנה לי נעמי קראן לימרא כי המר כ # די לי מאד : אני מלאה הלכתי וריקם השיבני יהוה למה כא 1 תקראנה לי נעמי ויהוה ענה בי ושדי הרע לי : ות # ב נעמי ורות כב המואביה כלתה עמה ה # בה משדי מ 1 אב והמה באו בית לחם בתחלת קציר שערים : מבוא בראשיתה של חטיבה זו מתמקדת תשומת הלב בנעמי : מקהלת הנשים המביעה פליאה נוכח השינוי בנעמי השבה בגפה לאחר העדרות ארוכה מתעלמת כליל מרות . גם נעמי המשיבה לנשות בית לחם מתרכזת בעצמה ובמר גורלה . המפגש עם העיר , העימות עם הזכרונות הטובים מעברה בבית לחם , משכיחים ממנה את רות הניצבת לצדה . בעצבונה אין נעמי נמנעת ( ודוק : נעמי ולא המספר ) מלתלות בה' את כל צרותיה . עם זאת , נעמי אינה מתריסה כלפי שמים , היא אך מבטאת את התפיסה כי הרעה הבאה על האדם אינה אלא עונש מיד ה' המאשים את האדם בחטא . פירוש [ יט ] ויהי כבואנה בית לחם -מלים אלה כופלות , כאמור , לרישא דקרא , כפילות הבאה לתחום בין תמונת המסע ממואב לבית לחם לבין תמונת הכניסה לעיר וקבלת הפנים בה , והתמונה נפתחת במלת "ויהי , " כפתיחה לספר . ותהם - ...  To the book