ג. ערבים בפראג

אם כן , אפשר לראות שהמודעות לקיום ניצניה של לאומיות לא יהודית בארץ ישראל - מודעות שעמדה לאחר מכן בבסיס הפרשנות שפירשו אנשי "בר כוכבא " הצ'כו גרמנים את הצהרת בלפור כמכוונת לאוטונומיה יהודית בארץ ישראל - אפיינה את מנהיגה הרוחני של הקבוצה עוד לפני התמורות הגאו פוליטיות הגדולות של סוף מלחמת העולם הראשונה . אמנם , יש להודות שמאמרו של ברגמן "הערות על השאלה הערבית " היה בבחינת קול מפורש יחיד שהשמיעה מתוכה הציונות הצ'כו גרמנית בסוגיה זו בתקופה שקדמה למלחמה . ואולם , מן הראוי להדגיש שקולו של ברגמן , שבישר את תפיסת הדו לאומיות , לא היה נטול הקשר ככל שהדברים נוגעים לאופן שבו נטו אז ציוני פראג מחוץ לקולקטיביות הציונית היהודית בחינת צדיק בסדום . הוא ראה את עצמו כשותף מלא לאחריות הקולקטיבית למדיניותו של הזרם המרכזי בציונות כלפי הערבים , גם אם סבר שזו מדיניות מוטעית ביסודה , שכן הוא הכיר בכישלונו האישי לשכנע את הרוב לנהוג אחרת . וראו על כך : ברגמן , "ספקות , " עמ ' . 60-59 Bergmann an R . Weltsch , 30 . 5 . 1921 , Tagebiicherund Briefe , I , p . 161 95 96 ראו הערות 49-51 בפרק . 3 הצ'כו גרמנים לדמיין ...  To the book