ג. שיח אתנו־לאומי, דו־לשוניות ואנטישמיות

מתברר , שציוני פראג הצ'כו גרמנים אינם מבהירים בזיכרונותיהם די הצורך את הגורמים שהניעו אותם בשעתו לפנות אל הציונות . בשורות בודדות שהקדישו הנס קוהן ורוברט ולטש בזיכרונותיהם לעניין הצטרפותם לאגודת "בר כוכבא , " אנו למדים על טבעיותו היתרה של מהלך זה , שלא לווה בלבטים מיוחדים . מכם ברוד אף הוא אינו מייחד תשומת לב לשאלת הגורמים שהניעו אותו לדבוק בציונות , ומציין רק את הסיבה שהייתה מכריעה לדידו : פרשת הרומן פרי עטו , "נערה צ ' כית , " שבה עוד נדון בהרחבה להלן . הוא מספר כי דבר עצמיותו היהודית היה לו בבחינת דבר "מובן מעצמו " עוד מימי ילדותו , והוא לא חש כל צורך להידרש למהותה . גם הוגו ברגמן , ששלושת ידידיו האלה ראו בו מורה רוחני , טען בלשון עמומה משהו כי בבוהמיה שלפני הופעת הציונות "היהדות הייתה משהו מובן מאליו , אף כי כל אחד קיים אותה לפי השולחן ערוך שלו . " ככלות הכול ניכר אפוא לעין ניסיונם של המספרים להציג את ציונותם כהמשך של "יהדותם " הקודמת , בד בבד עם קושי בסיסי להסביר את פשרה של יהדות זו . בנאום שנשא ברגמן במפגש ותיקי "בר כוכבא " ב 7 במאי 1958 הוא התבטא בצורה ברורה יותר , ואגב כך הוא ...  To the book